פסק-דין בתיק הפ"ב 41049-05-11

האדריכלית רות להב (להלן: "הבוררת") מונתה כבוררת בסכסוך בין המבקש למשיבה 1. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם. כתב הסיכומים האחרון הוגש באפריל 2007, ומאז ועד הגשת הבקשה שלפני הופנו אל הבוררת על ידי המבקשים מספר בקשות ליתן פסק בוררות אולם הפסק לא ניתן.

לפני בקשה להעביר את הבוררת מתפקידה על פי סעיף 11 (2) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" ) ולחייבה  בהשבת הכספים ששולמו לה  עד כה.

עיריית שדרות מתנגדת לבקשה וטוענת כי נוכח ההוצאות הכספיות שהוצאו עד כה והעיכוב בסיום הסכסוך יש  להעדיף קציבת זמן  למתן פסק בוררות בטרם תועבר הבוררת מכהונתה.

הבוררת מתנגדת לבקשה וטוענת כי פסק הבוררות נחתם על ידה ביום 25.5.2001, ויימסר לצדדים לאחר שישלמו את שכרה. עוד טוענת הבוררת כי בסעיף 5 להסכם הבוררות נקבע כי הבוררת לא תהיה מוגבלת בזמן למתן פסק הבוררות. את העיכוב במתן פסק הבוררות תולה הבוררת באלה:

         א.         לאחר שמיעת הראיות ערכה הבוררת שני ביקורים בבתי הספר נושא המחלוקת.

          ב.         המבקשים דרשו מהבוררת כי תמנע מהוצאת פסק בוררות, והבוררת, שאינה משפטנית, סברה שהמבקשים יפנו לבית המשפט בבקשה מתאימה, ולכן המתינה להוראות בית המשפט בטרם כתיבת פסק הבוררות.

עוד מוסיפה הבוררת וטוענת כי מאופן התנהלות המבקשים עולה כי גם להם לא אצה הדרך, שכן הם עצמם עיכבו את הגשת הבקשה למינוי בורר במשך  כשלוש שנים, ואף האריכו את הדיונים בבוררות בצרפם ראיות שאינן רלוונטיות.

 הבוררת מעריכה כי העברתה מתפקידה תגרום לעיכוב של שנים בפתרון הסכסוך ולהוצאה כספית נוספת, משום שמינוי בורר אחר יחייב שמיעת הראיות מחדש.

דיון

1. סעיף 11 לחוק הבוררות, קובע:

"בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:

(1)...

(2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין;

(3)..."

סעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות מורה כי על בורר לתת את פסק הבוררות תוך  3                                               חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, ומסמיכה אותו להאריך את התקופה עד 3       חודשים נוספים.  הוראה זו אינה חלה בענייננו, מאחר ובסעיף 5 להסכם הבוררות נקבע שהבוררת לא תהיה מוגבלת בזמן למתן פסק הבוררות. פרשנות מילולית של סעיף 5 להסכם הבוררות, ונראה שזו הפרשנות המוצעת על ידי הבוררת, משחררת את הבוררת מכל מגבלה של זמן למתן הפסק, ומתירה לה לעכב את מתן הפסק  לאורך ימים ושנים.

פרשנות זו אינה מתיישבת עם  סעיף 3 להסכם המורה כי "הבורר יפעל בדך הנראית לו מועילה  ביותר להכרעה צודקת ומהירה  בסכסוך...".

הנה כי כן, תכלית הפקדת  ההכרעה בסכסוך בידי הבוררת הייתה  להביא להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, ולכן הפרשנות המוצעת על ידי הבוררת לסעיף 5 להסכם  אינה מבטאת את אומד דעתם של הצדדים.  לכך ראוי להוסיף  שהחובה "לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות" כאמור בסעיף 30 לחוק הבוררות, חלה על כל בורר באשר הוא, ובגדרה של חובה זו על הבורר ליתן את פסקו זמן סביר לאחר  סיום  הדיון.

פרשנותו הראויה של סעיף 5 להסכם חייבת להתיישב עם חובת הנאמנות והיעילות הנזכרים, ונראה  שכוונת הצדדים בסעיף 5 להסכם הייתה לשחרר את הבוררת מהמגבלות של המועדים הקבועים בתוספת ובלבד שתנהל את הבוררות ביעילות ותיתן את פסק הבוררות תוך זמן סביר לאחר סיום הדיון, ולאור ניסוחו של סעיף 5 להסכם  קביעת הזמן הסביר לא תהיה כפופה למועדים הקבועים בסעיף ט"ו לתוספת לחוק הבוררות, אך תהיה גם תהיה כפופה לחובתה לנהל את הבוררות ביעילות ובנאמנות ולא תעכב את פסקה מעבר לנדרש ולסביר. לפנים מן הצורך אוסיף כי מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה חובת הבוררת ליתן את פסק הבוררות תוך זמן סביר לאחר סיום הדיון מתבקשת גם על פי הוראות סעיף 11 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 וסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

2. בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי באר שבע, ברע"א 656/00 י.ד. הנר חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אוזודובה שמואל קבלן לבניין בע"מ  (מפי כרבוד השופט הנדל) (פורסם בתקדין), הורה בית המשפט על העברת בורר מתפקידו מכוח הוראות סעיף 11 (2) לחוק הבוררות, לאחר שקבע כי עיכוב במתן פסק הדין במשך תקופה ארוכה באופן קיצוני מהווה עינוי דין. זאת, אף בהנחה שמתן פסק הבוררות מתעכב משום שקשה על הבורר המלאכה ואין הוא מתכוון לצער את הצדדים. דברים אלו מקובלים עליי, ואין חולק שבענייננו עוכב מתן פסק הבוררות תקופה ארוכה עוד יותר.